הגוף המורחב של מרתה גראהם היא עבודת מחווה לאחת מיצירותיה הקאנוניות, הסולו Lamentation מ-1930, שנרקד לצליליו של זולטן קודאלי. באמצעות הארכת הרגל, הביצוע של הריקוד עובר דרך חבלה בעיקרון הסימטריה הגופנית, המונח כקדם-הנחה שקופה בכוריאוגרפיה המקורית. לשחזור-חבלה קודם מונולוג שמובעים בו הרהורים על הגופניות המשותפת של העידן המודרני כגוף המורחב של מרתה גראהם, תוך התייחסות למובנים של עבדות והפעלה אצל הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן ולקונספט של "הקינסתטיקה החדשה" שטבע ההיסטוריון הלל שוורץ.

​

העבודה נוצרה עבור הכנס הבין־לאומי "The Dybbuk: Undisciplining the Archive" שנערך במלאות 100 שנה מאז ההפקה של המחזה בתיאטרון הבימה ב־1922.