העין בדימוי עיוורת: מסה מוקרנת היא מיצב המורכב ממקרן קרוסלה המקרין 80 שקופיות עם טקסטים ודימויים ומתחנת העבודה ששימשה אותי בהכנת השקופיות להקרנה. השקופיות המוקרנות מגוללות סיפור על ניתוח עין שצפיתי בו בזמן שבו השתתפתי בקורס הקליני בהרדמה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בבית החולים הדסה עין-כרם.

בניתוח הזה, העין המנותחת צולמה והוקרנה כל העת על מוניטור גדול ממדים, מה שיצר תמונה מחרידה של עין ענקית הצופה על עצמה מתנתחת. אותה עין ענקית, שיש בה מבט אבל אין בה ראייה, הייתה גילום מבעית של אחד הרעיונות שלאקאן כותב עליו בהשאלה ממרלו-פונטי: הפיצול בין העין למבט.

דרך סיפור העין הזה, המסה מציגה רפלקסיה על מבט חסר ראייה. אזהרות לעיוורון על קופסת סיגריות, נוצות טווס, כל דימוי של עין: כל אלה נושאים מבט חסר ראייה, מבט עיוור. ואם כל דימוי של עין הוא עיוור, הרי שכשמצלמים עיניים אורגניות, עיניים חיות, הן מתעוורות בתהליך שבו הן הופכות לדימוי. התובנה הזו מגולמת גם באופן שבו השקופיות מטופלות מבחינה חומרית: הן חתוכות, מנוקבות, מגורדות ושרופות, כמו כדי לוודא שיכולות החישה של העיניים המצויות בהן אכן הושעו, הורדמו.